Wittier & Anchorage אנקורג' וויטיקר

4-7.9  - עוזבים את פארק הדנאלי המרהיב ביופיו ופנינו לאנקורג'. הדרך ארוכה אבל הנוף  שממש לא משעמם בדרך וגם בעייתי קצת לשוחח או להקשיב למוזיקה. כל הדרך אנחנו סובבים את הר המקינלי , הגבוה בהרי צפון אמריקה, מסתבר שראשו תמיד מכוסה בעננים, ובממוצע רק 21 ימים בשנה הוא חשוף. זכינו!!!

 חלק מהדרך כמובן בשיפוצים, כך שהשיירה מצטמצמת ומעלה ענני אבק. (אחרי נסיעה כזו כלי הרכב משנים את צבעם וכמובן זקוקים לשטיפה יסודית)

  מגיעים לאנקורג' – בסיור המקדים מצביע ספייק על כל המקומות המעניינים כולל מסעדות, חנויות קטנות ומקומיות , חנויות פרווה מובטח שהמקומיים משתמשים בכל חלקי החיות לצרכיהם מאום לא נזרק. היחס של האסקימוסים לחיות ובעיקר דובים מאוד מכבד.  

וקניונים מקומיים. יום שישי, ספייק מעביר לאחריותינו ואן גדול וירוק, קל יותר לנוע בו מאשר בצובוקי, הולכים לקבלת שבת בבית הכנסת המקומי. חבורה נכבדה של אנשים (25) מגיעה לתפילה. שונה מעט ממה שאנו מכירים אבל נחמד ממש. בתום התפילה קידוש וכמובן שאנו מעוררים עניין.  בשיחה עם אחד האנשים הוא שואל אותי אם אני מכירה במקרה את אוהד ורד , וידאתי שאנחנו מתכוונים לאותו איש ( "זרק" אותי  בערך 45 שנים לאחור. אבא של אוהד, בּוּבֲּי (צבי)  בפינו, ואבא היו שותפים בסירת הדרגון.) כמה מוזרות הפגישות האלה..

למחרת, סיור בעיר ובחלק מהאתרים שראינו מרחוק. סיור בשוק או יריד אומנים מקומי,

6641 6642  6643 מחזירים את ה"צעירים" שהצטרפו אלינו ליריד והפתעה מחכה לי. סידור פרחים עם בלון וברכה מרגשת מכל הילדים.

  סיור לאורך החוף לפארק "רעידת האדמה" שמשמר את הרעידה הגדולה של 1964, מחפשים מוסים ומתאכזבים, נוסעים לשדה התעופה – אוסף מטוסי ים חונים לאורך הנהר. משהו אחר . 

הוואן לרשותנו ואנחנו מסיירים ברחבי העיר. מחנים ומתחילים ללכת לכיוון המוזיאון. בדרך רואים מקדש שנראה תיאילנדי. בחצר פוגשים את הבודהיסט התורן שמזמין אותנו למקדשו ולהתכבד מהפירות שגדלים בחצר המקדש. אחרי שעת הליכה מגלים שהגענו לספריית המוזיאון שנמצאת בדיוק בכיוון ההפוך. ממשיכים ללכת (קצת פעילות גופנית) וחוזרים למוזיאון העירוני. תצוגות והסברים על רעידת האדמה (9.2) והצונמי שאחריה שחרבו את העיר.
 המוזיאון המקומי הוא גם מוזיאון המדע וגם מוזיאון מורשת כך שאפשר להינות משלל המידע מקום אחד וכמובן גם להשתטות

בתוך בועת סבון

למחרת נוסעים שוב לטייל ברחבי העיר. מארג' וקן מבקשים להצטרף, יום מקסים והשמש זורחת (יום הולדת) ואנחנו נוסעים שוב לראות את הנוף (הר מקינלי , ים פתוח, ושדה התעופה)  והפעם הופיעו שתי נקבות מוס ממש לצד המכונית.  חוויה..

(הגדר היא של שדה התעופה)

אחה"צ שיחה עם קלי גריפין ובעלה אד, שהשתתפה באידיטרוד וזכתה במקום הראשון. חצתה את אלסקה וחלק מקנדה רכובה על סוס בליווי כלב.  חיים מעניינים..  רכשנו ממנה ביצי משק טריות וביצי אווזים...

בהמשך ארוחת ערב קבוצתית – עם בשר ועוף מעושן וגלידה ככל יכולתך לאכול. שרו לאמא יום הולדת שמח ורק  המשפחה הייתה חסרה כאן.  

8.9 – נסיעה לוויטיאר  Wittier– עוד קצה. מתחילים להתרגל שיש כאן המון מקומות שמהם אפשר להמשיך רק בספינה או במטוס.   בדרך עוברים במנהרה בה עוברים גם פסי רכבת ורוחבה נתיב אחד, נוסעים כמובן בשיירה המתוזמנת היטב בכל כיוון ובהתחשב בזמני נסיעת הרכבת שעדיין פעילה.

 עולים על ספינת טיולים לכיוון הקרחון. כל המים מלאים בגושי קרח תחושה שמפליגים בוויסקי.

על הקרח הצף אפשר לראות כלבי ים ו – sea otter

 ובמים אנשים חותרים בקייקים. קיץ.

  

החברה מעלים גוש קרח ומכינים ממנו משקה לכל החפצים. מחפשים את ה- ice worm ואנחנו מחכים לנפילת גוש קרח מהקרחון. לדברי המדריכה הקרחון הצטמק מאוד ב- 5 השנים האחרונות. וחלקים ממנו קרסו למים.

כניראה שבסיורים אחרים הם גם רואים לוויתנים

  אנחנו  ראינו בסרט.

הדרך בחזרה יפה והספינה נכנסת לכל מני פינות חמד.

בחזרה לאנקורג' – הפתעה – מקבץ ענק של לוויתני בלוגה Beluga  אומנם זה נראה כמו איים לבנים צפים אך הידיעה שאלה לוויתנים מרגשת. 

לארי וסו מחפשים בלוגות